פגיעה מינית

לאחרונה נדמה, כאילו כולם פוגעים מינית או פגועים מינית.

הנושא צף בכמויות שקשה לשאת.

טוב שקשה לנו לשאת את כובד הנושא והכמויות הבלתי נגמרות של הפגיעות סביבנו. כך עולים לפני השטח פצעי עבר, פשעי הווה ודנים בקלות הבלתי נסבלת של העונשים לפוגעים.

חבל לי רק שהיד קלה על המקלדת ושאנשים רבים אינם מאמינים למתלוננות והמתלוננים. חלקם שואלים למה עכשיו? למה לא קודם? למה בכלל?

מי שלא עבר זאת, לא יכול להבין - שעבור הפגועים – כל יום הוא יום הפגיעה!

עבורם אין יום או לילה שקטים, אין דבר שישכיח ואין דבר שינחם.

רבות מהמטופלות שלי, ואני בכללן, עברנו פגיעה מינית.

חלקנו בילדות, חלקנו בבגרות וחלקנו מוטרדות באופן נפשע עד היום.

ועם זאת, אנחנו לא אשמות שהפוגעים מזהים בקלות את הילדות (והילדים) המוחלשים, הפחות אהובים, הכמהים לליטוף ולחיבוק הורי.

אנחנו לא אשמות שפגיעות מסוג זה קשה להוכיח, שרוב האנשים מעדיפים לחשוב שהכל בסדר במשפחה, שאנשי חינוך מעלימים עין ושאנשי חוק מחכים שעבודתם תיעשה ע"י הקורבנות.

אנחנו לעולם לא נשכח, לעולם לא נחזור להיות כשהיינו. גם אם זה יכול היה להיות נוח לחברה בה אנו חיות.

אז בפעם הבאה שמישהי מעלה זיכרון כואב, בבקשה אל תסתתרו אחרי המקלדת. חשבו רגע – כמה אומץ צריך לדבר על הנושא, גם עשרות שנים אחרי.

הרי לאף אחת מאתנו אין מה להרוויח מכך. להיות קורבן, פגועה או נאנסת אינו מעמד נשאף הזוכה להערכה. אם כבר, להיפך.

זכרו – הנפגעת הבאה יכולה להיות הילדה שלך, השכנה הקרובה, בת משפחה, אחות ואם.

פשוט הקשיבו בלי לשפוט והפנו לגורם מקצועי שיעזור, בכל גיל, בכל מצב.